מי עלול להידבק בחיידק שגורם לסרטן הקיבה

שכיחותו של הליקובקטר פילורי גבוהה מאוד וההערכות הן כי כ-50% מאוכלוסיית העולם הם נשאיו. לנשאים יש סיכון של פי שישה ללקות בסרטן קיבה ביחס לאנשים בריאים. עדיין לא ברור לגמרי כיצד אנשים כה רבים נדבקים בחיידק. במקרים רבים הוא פוגע בבני משפחה שגרים יחדיו. ההדבקה היא כנראה פקו־אוראלית (צואה-פה); למשל כתוצאה מהיגיינה לקויה בשירותים או באמצעות רוק/ כלי אוכל משותפים.

רוב הנשאים יסבלו ממעט תסמינים אם בכלל, ולעתים יחושו בהם רק בשלב מאוחר. אלו יעידו על נוכחות דלקת בקיבה. למשל, גיהוקים קלים, נפיחות, בחילות, הקאות ואי נוחות בבטן. יש כמה דרכים לאבחון החיידק: הדרך הפשוטה ביותר היא תבחין נשיפה. מאחר שהחיידק מייצר דו תחמוצת הפחמן (שמייצר גם האדם הנושף), ניתן להסיק מהכמות הנפלטת אם החיידק מצוי בקיבה; בבדיקות דם ניתן לאבחן הימצאות נוגדנים לחיידק. אך הן פחות אמינות, מאחר שהנוגדנים לחיידק עשויים להישאר בדם גם שנים לאחר הכחדתו; גסטרוסקופיה (בדיקה שבה סיב אופטי מוחדר דרך הפה למערכת העיכול), שבה ניתן לקחת דגימה מרירית הקיבה ולראות בתבחין אם היא מזוהמת בחיידק; ובדיקת צואה לגילוי אנטיגן של החיידק.

מטא-אנליזה חדשה, שכוללת 26 מחקרים (24 ממדינות המזרח הרחוק, אחד מפינלנד ואחד מקולומביה) ופורסמה בכתב העת Annals of Gastroenterology באפריל, בחנה את הטיפול בחיידק הליקובקטר פילורי כמפחית את הסיכון לסרטן הקיבה. היא כללה 22,619 מטופלים עם נגעים טרום-סרטניים בקיבה שקיבלו טיפול לחיידק, ו-29,744 מטופלים עם נגעים טרום-סרטניים שלא קיבלו טיפול כזה. נמצא כי המטופלים שסבלו מזיהום בחיידק בשלב הפיך (כלומר דלקת ניוונית/ לא ניוונית כרונית של רירית הקיבה) וטופלו נגדו – היו בסיכון נמוך משמעותית (כזה הדומה לאוכלוסייה רגילה) לסרטן קיבה ביחס למטופלים שלא טופלו נגדו; בביופסיה שעברו נצפתה אצלם נסיגה בנגעים הטרום-סרטניים, כלומר בדלקת. מטופלים שסבלו מזיהום בשלב בלתי הפיך (לאחר שנוצרים כבר נזקים ושינויים בתאי הקיבה) לא הרוויחו מטיפול זה.

הטיפול המקובל בהליקובקטר פילורי הוא שילוב של שתי תרופות אנטיביוטיות  ותכשיר נוגד חומצה (שכן חומציות הקיבה מחמירה את הדלקת). טיפול זה אמור להשמיד את החיידק וכך להפחית את הדלקת בקיבה ואת הסיכון להתפתחות סרטן.

חשוב לציין כי כאשר מגלים גידול בקיבה בשלבים מוקדמים, ניתן להחלים ממנו. התסמינים העיקריים בשלבים אלו יהיו אנמיה (מכיוון שהגידול מדמם), חולשה ועייפות. אבל מאחר שתסמינים אלו יכולים להיגרם ממקורות רבים – אבחון המחלה מתעכב פעמים רבות. בשלבים מתקדמים יותר התסמינים יכללו דם בצואה, שובע מהיר, בחילות והקאות וירידה במשקל. בשלבים אלו לרוב המחלה תהיה מפושטת לבלוטות הלימפה ולאיברים חיוניים, ורוב החולים יטופלו בכימותרפיה וחלקם יעברו ניתוח להסרת הגידול ובלוטות הלימפה. בשיטות ניתוח מתקדמות – אנחנו מקטינים בחדות את הסיכון להישנות המחלה.